הקוד שכתבתם מבצע את המשימה שלשמה הוא נועד
עשיתם בדיקות ידניות – עובר
בדיקות אוטומטיות – עובר
אפילו עשיתם בדיקות על יעילות הקוד – עובר
זה עדיין לא אומר שסיימתם.
הקוד שכתבתם נועד לשני סוגי "קוראים":
- מחשב שצריך לבצע אותו
- בני אדם שצריכים לתחזק אותו
נכון, המחשב יסתדר גם עם שמות משתנים לא מובנים. פונקציות ארוכות מידי, ושאר ירקות.
אבל הבן אדם לא. והבן אדם הזה עלול להיות אתה עצמך בעוד כמה ימים.
מחקרים מראים שרוב הזמן מתכנתים קוראים קוד, לא כותבים.
דמות מוכרת בעולם הפיתוח, "דוד בוב" (uncle bob) המחיש פעם בהרצאה איך נראה קוד אידיאלי.
הוא מדגים שם בן אדם שמסתכל בקוד ומתחיל לפהק תוך כדי שהוא אומר "נו ברור", "כן. בטח" וכולי וכולי.
זאת לעומת קוד "יצירתי" שהאדם שמסתכל עליו מרגיש תחת מתקפה מימין ומשמאל, קורים דברים שהוא לא ציפה להם והוא מנסה להתמודד עם כל מה שנופל עליו.
יש כללים שונים איך לכתוב קוד ברור, אבל הכלל הפשוט ביותר הוא – תכתבו קוד ברור. קוד שמי שיקרא אותו יפהק משעמום.
תשאירו את האקשן לסרטים.
